מאמר 3

yinon2b מאמר

פמלה מונד מ.א. דרמה תרפיסטית, פיטר מונד מ.א. עובד סוציאלי

תחושה של בטחון ושקט עוזרת לילד לגייס משאבים פנימיים ולהתמודד באופן עצמאי יותר עם מצבי דחק בגן. שיטת “נעים, שקט, רגוע” מצריכה תרגול קצר של חמש דקות בלבד במשך 40 יום, וניתן ליישם אותה בהצלחה בכל מקום, גם בבית ובין חברים.

לפני כעשר שנים יושמה לראשונה גישת “במרחב השקט” במערכת החינוך, בבית ספר יסודי בצפת. אחת המטרות של היוזמה באותה תקופה הייתה שיפור האקלים הבית ספרי נושא.

נושא האקלים המיטבי בבתי ספר ובגנים תופס תנופה בשנים האחרונות. האקלים הזה נחשב לגורם מרכזי המשפיע על התפתחות ביטחונו האישי של כל ילד, מאפשר לגבש דימוי עצמי חיובי ותחושת ערך עצמי, ומוביל לרכישת חוקים חברתיים וכישורי חיים הבונים תחושת שייכות חברתית. כל אלה מבססים אצל הילדים התנהגויות נורמטיביות המקובלות בחברה.

יישומו של אקלים חינוכי מיטבי בגן מחייב אסטרטגיה מערכתית, מתוכננת, עקבית וארוכת טווח, המתייחסת בו-זמנית לבניית אקלים בטוח, לקידום רווחה נפשית של כל ילד ולהתמודדות עם קשיים רגשיים כאשר הם עולים. (חוזר מנכ”ל משרד החינוך 2009).

לאור הקושי הגדול של ילדים קטנים לווסת את רגשותיהם בהתמודדות עם מצבים המעוררים רגשות כגון כעס, חוסר-אונים, פחד וחרדה, נדרשים חברי הצוות (וההורים) למלא תפקיד מכריע ביצירת תחושת בטחון, והצבת גבולות ברורים המגדירים אילו התנהגויות הן מקובלות ואילו הן בלתי מקובלות.

סביבה נינוחה ובטוחה משמשת מסגרת שבה ילד מרגיש מוגן ובה הוא יכול להתפתח. ליצירת סביבה זו יש שותפים רבים:הצוות החינוכי, מפקחת הגן, המערך המסייע, גורמים ברשות העירונית, השירות הפסיכולוגי והורי הילדים. לא קיים ספק לגבי תפקידו המכריע של הצוות החינוכי בגן ביצירת אקלים מיטבי, הכולל עזרה לילדים לווסת את רגשותיהם, תמיכה בתהליכים חברתיים של שיתוף פעולה ופתרון קונפליקטים, פיקוח והשגחה לצורך מניעת אלימות, וסיפוק משובים חיוביים יחד עם הצבת גבולות. (גולדהירש, א. 2010 עמי 15-14 )

גישת “במרחב השקט”

 “במרחב השקט” פיתח תוכנית לרגיעה מותנית, המלמדת ילדים, בהדרכת צוות הגן, לשלוט במידה רבה יותר במחשבותיהם, ברגשותיהם ובמעשיהם. בנושא זה מושם דגש מזערי על חלקם הפעיל של הילדים בתהליכים אלו. נשאלת השאלה באיזו מידה ניתן להקנות לילדים בגיל הרך כלים המאפשרים להם באופן עצמאי לשלוט יותר על היכולת לווסת רגשות. “במרחב השקט” פיתח תוכנית לרגיעה מותנית, המלמדת ילדים קטנים, בהדרכת צוות הגן, לשלוט במידה רבה יותר במחשבותיהם, רגשותיהם ומעשיהם. תוכנית זו פועלת בגנים בצפת ובסביבתה זה כעשר שנים, הן במסגרות חינוך רגילות והן בחינוך המיוחד, בזרם הממלכתי, החרדי והממלכתי – דתי.

 “במרחב השקט,” היא גישה המטפחת את השימוש ברגיעה פנימית ככישור של התמודדות. הגישה הזו היא פרי פיתוחה של קבוצת אנשי מקצוע, מטפלים ומחנכים מצפון הארץ: פמלה מונד מ.א. דרמה תרפיסטית ומורה לחינוך מיוחד; גנט נמנוב ב.א. מטפלת בתנועה; פיטר מונד מ.א. עובד סוציאלי; ד”ר מרק כהן ז”ל, פילוסוף ומחנך.

קבוצה זו חיפשה דרכים חלופיות, תיאורטיות ומעשיות, כדי להתמודד עם בעיות התנהגות רבות הקיימות במערכת החינוך הישראלית. הרקע לחיפושים היה נעוץ באותה תקופה בניסיון להתמודד עם תופעה כלל ארצית של ריבוי מקרי אלימות במערכת החינוך.

ד”ר מרק כהן תאר את החדר הרב-חושי של “במרחב השקט” כ”מרחב מקודש, כלומר מקום  מיוחד.” הוא ראה את הכנסתה של סביבה חדשה זו לתוך מוסדות החינוך כחיונית ביותר, כיוון  במרחב הבטוח ניתנת לילדים הזדמנות לחוות תחושה של בטחון, אכפתיות ושקט, המאפשרת להם להירגע ולגייס כוחות התמודדות. ההימצאות בחדר “במרחב השקט” היא בעלת ערך רב בפני עצמה, ואכן ישנם רבים החווים שם כבוד אמיתי, קבלה ובטחון – לראשונה בחייהם.

כך, לדוגמה, בתקופת מלחמת לבנון השנייה פונו ילדים אתיופיים ממרכזי קליטה בצפון הארץ. חבורה אחת של ילדים ונערים התאכסנה זמנית בכפר נוער סמוך לירושלים. פמלה מונד, חברה בצוות המייסדים של “במרחב השקט” ופליטה מצפון הארץ בעצמה, התנדבה בכפר נוער הזה. בעת שהותה במקום הקימה פמלה בזריזות חדר זמני מסוג “במרחב השקט”, במטרה ללמד את הילדים והצוות את טכניקת “נעים, שקט, רגוע.” כל זאת, כדי שיוכלו להתמודד באופן רגוע יותר עם לחצי המלחמה ועם הפרידה ממשפחותיהם.

על פי משובים שהתקבלו מהצוות, סייעה תוכנית “במרחב השקט” הן לילדים והן לצוות, להרגיש רגיעה, להשיג שליטה מחודשת, ולגייס כוחות להתמודד יותר טוב יותר עם המצב. בסיום אחד המפגשים תיאר נער אתיופי את חווייתו בחדר: “לא ידעתי שקיים בעולם מקום שכזה.”

בחדר זה מלמדים את מיומנות ההתמודדות “נעים, שקט, רגוע” – שהיא טכניקה של רגיעה מותנית,  המבוססת על מחקריו של פבלוב בתחום ההתניה. אדם לומד לקשר, באופן עקבי, בין סימן מילולי עדין ובין מצב גופני ונפשי חיובי, אותו הוא חווה בחדר “במרחב השקט”. כשמתרגלים רגיעה כזו, במשך חודש ימים, חמש דקות כל יום, היא הופכת למותנית ומאפשרת לאדם להתחבר מחדש לשקט פנימי, בכל עת ובכל מקום בו הוא נמצא, לגייס משאבים פנימיים ולהתמודד טוב יותר עם מצב אליו נקלע.

האב מול הילד

  הנה שני סיפורים מנוגדים, הממחישים את השפעתה של טכניקת “נעים, שקט, רגוע”.  הסיפור הראשון מבוסס על מקרה של אב שהגיע לאסוף את בתו בת השלוש מהגן. הבת לחשה באוזנו שהגננת חלקה ממתקים לכל ילדי הגן מלבדה. כאשר שמע האב את דבריה, הוא התפרץ מייד בצעקות מבלי לברר את העניין. הגננת פרצה בבכי והילדים נבהלו. משנרגע האב, הוא הגיע למחרת והתנצל.

הסיפור השני מתייחס לילד בן ארבע, שחזר לביתו מהגן והחל לשחק בצעצועיו יחד עם אחותו הצעירה. לפתע חטפה אחותו את המשחק שבו שיחק. וכך הוא תיאר את מה שהתרחש: “רציתי לצעוק ולקחת ממנה בחזרה, אבל לא עשיתי. נזכרתי ב”נעים, שקט, רגוע” (שלמד בגן), עשיתי את זה ונרגעתי. אז אמרתי לאחותי: “את יכולה לשחק עם הצעצוע לעוד דקה ואז תחזירי לי אותו.”

האב, לעומתו, לא למד את טכניקת “נעים, שקט, רגוע,” לא ידע מהי, והגיב אינסטינקטיבית ממקום של לחימה. הוא לא שלט בעצמו ברגעי הכעס – לעומת הילד הקטן שלמד להפעיל את טכניקת “נעים, שקט, רגוע” ובכך מנע מריבה.

אחרי שספרנו את הסיפור לקבוצת גננות בהשתלמות של “במרחב השקט” הגיבה אחת מהן ואמרה: “בגן שלנו אנחנו משתמשים בכיסא למחשבות,’ מקום שנותן לילד אפשרות להרהר קצת על התנהגותו.” הבעיה היא, שאי אפשר לקחת את כיסא לכל מקום. לעומת זאת, הילד בן הארבע, שהיה צריך להתמודד מיידית עם המצב שאליו נקלע –  לפעול על בסיס של כעס ופגיעה, או להתעלות מעל רגשותיו – נזכר ב”נעים, שקט, רגוע” ויצר מרחק קריטי בשנייה שעברה בין האירוע לבין תגובתו. באותו שנייה הוא אמר בלבו את שלוש מילות העוגן “נעים, שקט, רגוע” וכך התחבר למקום של שקט פנימי, שבאמצעותו גייס דרך התמודדות עם המצב. הפתרון שהילד נקט התייחס לכך שקיים אדם נוסף בסביבה ועליו להתחשב בו, וכל זאת מבלי לוותר לגמרי על האינטרסים שלו עצמו.

תהליך זה המהווה דוגמא לויסות רגשות, ארך שניות ספורות בלבד. זמן קצרצר בעת אירוע קטן. אלא שההשפעה של “נעים, שקט, רגוע” הולכת והופכת למשמעותית יותר כאשר אירוע מצטרף לאירוע וכאשר ילדים צעירים לומדים שיש להם כלי התמודדות העשוי לשמש אותם בכל מקום בו הם נמצאים ובכל עת. כלי זה מחזק את עצמאותו של הילד, את חוסנו ואת יכולתו לשלוט בעצמו.

היכולת לווסת את החווית הרגשיות ואת דרכי ביטוין חיונית לשלומו הנפשי של ילד, לתפקודו הקוגניטיבי, ליכולתו להתמקד ולגלות סקרנות וליכולתו לפתור בעיות. היכולת לשלוט בחוויה ובהבעה רגשית, במיוחד של רגשות שליליים, נחשבת לגורם הגנה בעת חשיפה לגורמי דחק בגן ובבית. לוויסות רגשות יש גם חשיבות מיוחדת ביחסים החברתיים של הילד עם מבוגרים וילדים ובהתפתחותה של ההתנהגות החברתית. ההצלחה של פעולות הויסות תלויות ביכולות פנימיות ההולכות ומשתכללות עם הגיל, וגם בזמינותן של תמיכה והנחיה מבחוץ.

(רוזנטל, גת, צור, 2008 עמי 44-43)

השימוש במושג וויסות רגשי כולל הן את ויסות החוויה הפנימית (אני מדוכאמפחד) והפעלת פעולות שונות כדי לשנות את החוויה, והן את וויסות ההבעה החיצונית (הילד זורק את עצמו לרצפה בהתפרצות של זעם).

כדי שהילד יוכל לווסת את ההבעה הרגשית שלו ולציית לכללי ההבעה התרבותיים, עליו להיות מסוגל בראש ובראשונה לווסת במידה כלשהי את החוויה הרגשית שלו. מרבית החוקרים עוסקים בוויסות רגשות כתהליך פנימי שבו היחיד מווסת את רגשותיו. אחרים כוללים במושג גם את השפעת ההבעה הרגשית של השותפים לאינטראקציה.

תהליך הוויסות יכול להיות מופעל באופן עצמאי על-ידי הילד עצמו, בדומה לתינוק המוצץ אצבע או בתהליך בין-אישי שבו הילד מסתייע באדם אחר כגננת. כיצד גננת יכולה ללמד ילד לווסת את רגשותיו במצבים דוחקים יומיומיים בגן? האופן בו הגנת מגיבה למצבי מצוקה הוא בעל חשיבות עליונה לגבי סוג האקלים הרגשי שייווצר בגן. המחקר מצביע על שתי התנהגויות המקדמות אקלים רגשי חיובי: תמיכה רגשית וכישורי ניהול כיתה. תמיכה מתבטאת ביחס מכבד וחם, התעניינות כנה ומעורבות רגשית בעולמם האישי של הילדים. כישורי ניהול כיתה מתבטאים בהבניה בהירה של הרגלים, חוקים, וציפיות להתנהגות. (רוזנטל, גת, צור, 2008 עמי 47-46)

יישומה של טכניקת “נעים, שקט, רגוע” בגנים מעידה על כך שניתן להקנות לילדים בגיל הרך מנגנון פנימי של ויסות, המבוסס על התניה המהווה כלי יעיל ושימושי מאוד (הן בחינוך הרגיל והן בחינוך המיוחד). יתכן שהסיבה העיקרית לכך היא שההתניה מבוססת על למידה אסוציאטיבית, והמוח, גם מוחו של ילד בגיל הרך, יודע לקשר אוטומטית בין שני גירוים, בלתי-מותנה ומותנה, לאחר תרגול של 30 עד 40 יום.

ילדים שלומדים להרגיע את עצמם בעזרת “נעים, שקט, רגוע” מסוגלים לפעול באופן עצמאי בגן ובבית. למשל: בזמן מריבות וסכסוכים בגן; בזמן מריבות עם אחים או בני גילם; לפני המריבות; כשהם מוצאים את עצמם לבד; ואפילו באמצע הלילה, כשהם מתעוררים, ובמקום לבכות ולהזעיק את ההורים הם משננים “נעים, שקט, רגוע,” נרגעים וחוזרים לישון. בגן שבו מלמדים “נעים, שקט, רגוע” יש מצבים שבהם די לגננת להזכיר לילד את המילים, לגעת בו בעדינות וללחוש לו בשקט את המילים “נעים, שקט, רגוע,” על מנת שיירגע. ההפעלה האוטומטית של הטכניקה מצריכה אך ורק אמירה של מילות העוגן.

ללמוד את השיטה

 השלב הראשון בהפעלת התוכנית בגן הוא הכשרת הצוות. ההכשרה מורכבת שלוש סדנאות והיא כוללת: התנסות אישית בחוויה של שקט; לימוד הטכניקה של רגיעה מותנית; לימוד ישום התוכנית בגן, כולל הדרכה בהכנת החדר או פינה רב-חושית “במרחב השקט”; הרצאות בנושא הגישה והטכניקה של “במרחב השקט.”

בשלב השני הגננת מעבירה במשך שבוע סדנת “שקט” בגן על מנת להכין את הילדים לפעילות “במרחב השקט.” סדנה זו כוללת התייחסות של הגננת במשך מספר דקות מדי יום, למה שעומד להתרחש בגן בשבוע הקרוב. החלק העיקרי הוא הרגלת הילדים לשקט באמצעות השמעת המנגינה הנעימה שבדיסק “במרחב השקט.”

להפעלת התוכנית בגן אנו ממליצים על הקמתה של סביבה רב-חושית מיוחדת, הנקראת חדר או פינה “במרחב השקט”. סביבה זו כוללת מספר מנורות מיוחדות, ריחות נעימים, דיסק וכמה כריות. ברוב הגנים אין מרחב פנוי, ובמקומות אלה מתבקשת הגננת לבחור מקום אינטימי כדי ליצור אווירה מיוחדת.

בשלב השלישי מגיעה לגן חברת צוות של “במרחב השקט,” ומעבירה שלוש פעילויות (או יותר). הפעילות מתקיימת בזמן הריכוז, במקום אותו בוחרת הגננת. משמיעים את הדיסק של “במרחב השקט” כמוזיקת רקע, ומניחים על השולחן אביזרים הנותנים מענה לחושים כמו מפיץ ריח שהילדים אוהבים (למשל, ריח וניל, תפוז, מנטה או לימון). מניחים גם מנורה מיוחדת כמו מנורת לבה או מנורה שצבעיה מתחלפים באיטיות. לפעמים הגננת מבקשת מהילדים להביא מהבית כרית קטנה כדי לשים על הכיסאות.

אחר כך מכבים את האור בחדר ומסיטים את הוילונות. בודקים שכולם יושבים בנוח, מזמינים את כולם להריח את הריח הנעים בחדר, ומבקשים מהילדים להסתכל על המנורה ולהקשיב למנגינה נעימה. אחר כך מבקשים מכולם לנשום שלוש נשימות, ומיד לאחר מכן אשת הצוות מתרגלת עם הילדים את “נעים, שקט, רגוע.”

פעילות הלימוד אורכת כ 15-20 דקות. הגננת מתרגלת “נעים, שקט, רגוע,” במשך 40 יום, חמש דקות בכל יום, על פי הסדר הנ”ל, ומשמיעה את דיסק תרגול. במידה וקיימת בגן פינת “במרחב השקט,” הגננת תעשה שם גם פעילות לקבוצות קטנות, כדי שכל ילד יקבל את חווית התרגול בתוך המקום המיוחד. לילדים עם בעיות קשב וריכוז ובעיות התנהגות מומלץ לתת הזדמנויות רבות יותר להיכנס לפינה.

כל הילדים מתרגלים את השיטה במשך חמש דקות לאורך ארבעים יום. בדרך כלל הגננות בוחרות להאריך את הפעילות, בין היתר עקב בקשת הילדים.

הגננת בוחרת את הזמן המתאים ביותר לתרגול: לפני ריכוז; לפני תפילה; לפני או אחרי אוכל; אחרי הפסקה; ואפילו לפני יציאה למקום חדש. היא גם מזכירה לילדים שהם יכולים להשתמש ב”נעים, שקט, רגוע” בכל עת שהם זקוקים לכך.

הורי הילדים משתתפים אף הם בסדנאות לצורך הכרת הטכניקה. הכרות זו מאפשרת להם לתרגל זאת יחד עם הילדים, וכך נוצרת שפה משותפת בין הילדים וההורים (וביניהם לבין צוות הגן).

במרכז להתפתחות הילד מגיעים מרקע תרבותי מגוון. ילדים דוברי ערבית ועברית לומדים את הטכניקה בשפה שלהם. הגננות עושות תרגול יומי של “נעים, שקט, רגוע” והצוות לוקח ילד אחד או שניים לתרגול בתוך החדר השקט. בנוסף, המטפלים משתמשים בחדר השקט לצורך מתן טיפול. אחת הגננות אמרה על כך: “זה מרגיע את הנפש, הנשמה, הילד, ואותי. זה מדהים. כולם רוצים להיכנס לחדר, זה עושה טוב.”

גם בגן החינוך המיוחד, כמו בהתפתחות הילד, החדר הרב-חושי התקבל כחלק חשוב של הסביבה. הוא הוכן בעבודה משותפת של קלינאית התקשורת ואשת הצוות של “במרחב השקט.” מטפלים הבאים לגן בוחרים לעשות שם את הטיפולים, ורבים מהם אוהבים לעשות “נעים, שקט, רגוע” לפני טיפול, כיוון שניתן להגיע מהר יותר אל ילד רגוע. בגן שיש בו שילוב של ילדים עם ובלי בעיות התפתחותיות, השימוש ב”נעים, שקט, רגוע” מועיל במיוחד כהכנה לפני פעילויות שדורשות ריכוז.

 המטרה של תוכנית “במרחב השקט” היא לתת לילדים לחוות תחושה של בטחון ושקט, המשמשת כמקור לגיוס משאבים פנימיים ולהתמודדות עצמאית יותר עם מצבי דחק בגן. ילדים רגועים יותר יוצרים גן רגוע יותר. ניתן לסכם ולומר כי ילדי הגיל הרך אכן מסוגלים ללמוד כיצד לווסת את רגשותיהם באופן יותר עצמאי, כאשר בידם כלי –  כלי ההתמודדות “נעים, שקט, רגוע.”

ביבליוגרפיה

גולדהירש, א. (מרץ 2010). בעקבות חוזר מנכ”ל לקידום אקלים בטוח והתמודדות עם אירועי אלימות במוסדות חינוך. הד הגן, תש”ע ג.

גת, ל. ד”ר, (מרץ 2010 ). אקלים רגשי נוח. הד הגן, תש”ע ג.

חוזר מנכ”ל משרד החינוך (92009): קידום אקלים בטוח והתמודדות עם אירועי אלימות במוסדות החינוך.

רוזנטל, מ., גת, ל. וצור, ח. (2008). לא נולדים אלימים: החיים הרגשיים והחברתיים של ילדים קטנים. תל-אביב: הוצאת הקיבוץ המיוחד.

  Continuum :Furedi, F. (2009) Wasted: Why Education Isn’t Educating, London